סגנון האנגולה משמר את הקפוארה
המסורתית העתיקה. הסגנון "התמסד" כתגובה למפעלו של מסטרה בימבה
שהפך את הקפוארה לאמנות לחימה הנלמדת בצורה שיטתית ויצר את סגנון ההז'ונל.
מתוך חשש למעמדה והשתמרותה של הקפוארה המסורתית החל מסטרה פסצ'יניה (Vincente
Ferreira Pastinha 1889-1981) ללמד אף אותה באופן מתודולוגי.
הסגנון כונה אנגולה על שם ארץ המוצא האפריקאית של רבים מהעבדים, ארץ שהפכה
למיתוס ומושא געגועים בסיפורים ובשירים. מסטרה פסצ'יניה נחשב האב המייסד
של סגנון האנגולה. מקצבי הנגינה של האנגולה שונים ממקצבי ההז'ונל, כבדים
יותר ואיטיים.
שני שחקנים נכנסים להודה ונפגשים לרגלי הברימבאו, שמסמן להם להתחיל את
המשחק. השחקנים לוחצים ידיים ונכנסים להודה. הם חייבים להיכנס בזהירות,
עירניים לתקיפה אפשרית של היריב.
הולה איטי (Role), קדה ג'י הינס (Queda de Rins), עמידת ראש או אאו סגור
(Au fechado) הן כניסות מקובלות.
הבעיטות באנגולה אינן גבוהות כמו בהז'ונל, אלא בגובה המותניים או נמוך
יותר. יש דגש רב על האלמנט הריקודי. יש להכניס הבעה לג'ינגה, לשמור על
קצב, לחוש את המוסיקה, לתת לגוף להגיב, להתנועע עם הרבה סווינג, "למעוד"
כאילו, להשתעשע עם שווי המשקל, להתנודד ולשלוט. משחקי אנגולה הם הרבה יותר
איטיים ממשחקי הז'ונל, וניתן לעצור באמצע התנועה ולהפוך כיוון. זה מוסיף
למשחק הפתעה, אי וודאות והזדמנויות, ומאלץ את השחקנים להגיב בדרכים חדשות
ולא צפויות. זו הסיבה שאנגולה נראה פחות כקרב ויותר כריקוד.
גם להבעות הפנים תפקיד באנגולה. השחקן מבטא הבעות תיאטרליות של פחד, בהלה,
לעג או כעס שמטרתן לעורר ביריב שאננות, להוציא אותו משלוותו או לערער את
בטחונו.
במהלך משחק אנגולה אפשר לבצע הפוגה טקטית קצרה המכונה "קריאה" – שמאדה
(Chamada). השחקן שמבצע את השמאדה נעמד בתנוחה מסויימת, למשל בידיים פרושות
לצדדים וראש מורכן. השחקן השני מצמצם אליו טווח בזהירות, כשעליו לוודא
שלא באה התקפה במפתיע, ומצטרף בתנוחה תואמת. יש יותר מ-15 סוגים של שמאדה,
למשל: פאסו א דויס (Passo a Dois), אחת הנפוצות, כשהשחקן מטפס בידיו על
גופו של הקורא, עד שידיהם נוגעות. על השחקן הנקרא לגעת בכל חלק בגופו של
השחקן הקורא שממנו הוא עלול להיפגע. אם הוא שכח לגעת באיבר מסוים, לקורא
מותר להכות איתו את היריב כרצונו. השחקנים עושים כמה צעדים קדימה ואחורה
כשידיהם נוגעות זה בזה (כנראה חיקוי לריקודים הסלוניים באחוזת האדון).
השחקן שקרא לשמאדה הוא המוביל, והוא זה שיפסיק את הריטואל ויחדש את המשחק.
זהו שלב בשמאדה הדורש ערנות רבה כי סביר ששני השחקנים הכינו לרגע זה מלכודת
ליריב.
בניגוד להז'ונל, לא נהוג לקנות לתוך משחק אנגולה. יש לחכות לסימן מהברימבאו.
כמו בהז'ונל, גם כאן יכולים השחקנים לקחת נשימה ע"י Voltao de Mundo -
הקפת המעגל מבפנים בהליכה.
"קפוארה היא כל מה שהפה אוכל" (מסטרה פסצ'יה)